אודות הכותבים, העורכים ותהליך היצירה

גילוי היומן

בשלהי שנת 2005, במסגרת חקר שורשי המשפחה והעדה, הגעתי לביתו של דויד דמירל, בנו של סיניור ובן דודו של סבי, רחמים דמירל. ביקשתי לתשאל אותו ולתעד את הידע שצבר לצורכי המחקר שלי. הגעתי יחד עם אבי, גבריאל דמירל, כדי להמחיש את רצינותה של העבודה.

זכינו להיכנס ולשוחח עם האיש הנדיר הזה, אך עדיין לא הרווחתי את הזכות להיחשף למסמך ששמר בספרייתו. רק לאחר תקופה של שיחות, כשהשתכנע שאני רציני, ירד דויד מן הקומה העליונה ובידיו מחברת ישנה, הכתובה בצפיפות בטורקית ובארמית. במחברת סיפר אביו, סיניור דמירל, את תולדות קהילת סלמאס ואת קורות חייו: מן העיר העתיקה והשכונה היהודית של סלמאס, קוהנה שהיר, הסמוכה לאגם אורמיה, דרך הנדודים לואן ולבשקלה, ועד איסטנבול.

היומן שוזר את חיי היהודים עם חיי שכניהם בתקופה של מאבקי שליטה ומלחמות באזור. הוא מתעד אירועים היסטוריים וחיי קהילה, ובהם פרטים שלא מצאתי שנכתבו במקומות אחרים.

שלוש שנות תרגום עם דויד

במשך כשלוש שנים הגעתי לביתו של דויד מדי שבוע. ישבנו, דיברנו, שתינו ואכלנו ממאכליה של חווה אשתו, בת למשפחה שורשית מאורמיה, ותרגמנו את המחברת לעברית. דויד, בחוכמתו ובידיעתו את הטורקית ואת לישן דידן, ידע לפענח את כוונותיו של אביו ולהעבירן בנאמנות אל התרגום.

נרקמה בינינו ידידות אמיצה, והמפגש השבועי היה זמן ששנינו ציפינו לו בכיליון עיניים. תכננו להוסיף ליומן את המשך הסיפור — העלייה לארץ — אך לצערי לא הספקנו לעשות זאת.

אני מקדיש את עבודת התרגום והעריכה הזאת לדויד דמירל ז״ל, בנו של סיניור וחבר אמת.

מן המחברת המשפחתית אל הציבור

העבודה נשמרה אצלי במשך השנים. הייתי בקשר עם גורמים במכון בן־צבי מתוך רצון לפרסם את הספר כעדות היסטורית על קהילה שנעלמה. לאחר שהמכון חזר בו מכוונתו להירתם לפרויקט, התחלתי לערוך ולפרסם את היומן במסגרת אתר הקהילה נאש דידן.

תגובותיהם של גולשים, בני משפחה, מכוני מחקר, חוקרים ואנשים רבים אחרים היו מעודדות. הן המחישו עד כמה חשובה עדות כזו על קהילה שכמעט אינה מוכרת ועל החיים באזור אגם אורמיה ובמזרח טורקיה, ובייחוד על חיי המיעוטים בראשית המאה העשרים.

ד״ר מרדכי (מוטי) זקן ותרומתו לעריכת היומן

בשנת 2019 פנה אליי ד״ר מרדכי (מוטי) זקן וביקש לקבל את החומרים שבידי לצורך ספר שעליו עבד. לא הכרתי אותו אז, אך לאחר שהשלמתי את פרסום דפי היומן באתר נאש דידן הוא קיבל גישה לתוכן ואת ברכתי להשתמש בחומרים כראות עיניו, תוך מתן קרדיט.

בהמשך, וביתר שאת ממאי 2020, החל מוטי לשלוח לי הערות מפורטות על עריכת היומן. הוא הקפיד לנסח את שאלותיו והצעותיו בכתב, גם בתקופות שבהן לא תמיד הייתי פנוי לבדוק ולעסוק בעריכה. הערותיו עסקו בשפה, בזיהוי מקומות, בתיארוך אירועים ובהבחנה שבין עדות ראייה, עדות שמיעה והשערת מחקר.

רק בדיעבד, לאחר מותו הפתאומי עבורי, הבנתי שאולי ידע שלא יוכל להשלים את ספרו ורצה להותיר בידי כלים שיאפשרו לי להמשיך. מוטי היה איש נדיר וחוקר נלהב. השיחות המעטות עמו היו נכס, והתכתובת איתו הייתה בסיס איתן לשינויים שהוכנסו במהדורה המקוונת החדשה.

תודתי העמוקה למוטי על נדיבותו, דיוקו ואהבת המחקר; תרומתו מלווה את העמודים האלה. יהי זכרו ברוך.

תודה לאבי, גבריאל דמירל

תודה מיוחדת אני מבקש להקדיש גם לאבי, גבריאל דמירל, על התמיכה, הליווי והשותפות לאורך השנים. אבי הצטרף אליי לפגישות עם בני משפחה ועם אנשים נוספים מבני הקהילה, היה איתי במפגש הראשון עם דויד, וסייע לאורך השנים בהקמת האתר, בתחזוקתו ובשמירת החומרים שעליהם מבוסס הפרויקט.

אחד המניעים המרכזיים לחידוש הפרויקט הנוכחי הוא רצונם של אבי ושל אחיו לראות את היומן המקורי עצמו כשהוא נגיש, מסודר וניתן לקריאה. האפשרות להציג לצד המהדורה הערוכה גם את דפי המחברת המקוריים ואת תמלולם נועדה, בראש ובראשונה, לאפשר להם ולבני המשפחה להיחשף באופן בלתי אמצעי לכתב ידו ולדבריו של סיניור. מבחינתי, זוהי גם דרך להשיב את היומן אל המשפחה שממנה יצא, ובה בעת לפתוח אותו בפני הקהילה והציבור הרחב.

יצירת המהדורה המקוונת החדשה

המהדורה שלפניכם מבקשת לשמור על קולו של סיניור ועל אופייה של העדות, ובה בעת להעמיד לרשות הקוראים טקסט מסודר ונגיש. היא משלבת את סריקות המחברת המקורית, תמלול, תרגום ועריכה, קישורים לערכי אנשים ומקומות, והצגה בעברית, באנגלית ובטורקית.

בתהליך נעשה שימוש גם בכלי בינה מלאכותית לסיוע בתמלול, בתרגום, במחקר, בעריכה ובהכנת תמונות. הכלים שימשו אמצעי עזר בלבד; ההחלטות, הבדיקה והאחריות על הנוסח ועל הצגת החומרים הן שלי.

אני מודה לכל בני המשפחה, בני הקהילה, החוקרים והקוראים שסייעו, העירו, שיתפו מידע ועודדו את המשך העבודה.

מיכאל דמירל