ד״ר מרדכי (מוטי) זקן

תקציר

ד״ר מרדכי (מוטי) זקן (1958-04-26 – 2021-05-14) היה היסטוריון, מזרחן וחוקר ישראלי שהתמחה בתולדות יהודי כורדיסטן, בחברה הכורדית השבטית, בשפות ארמיות חדשות ובמיעוטים במזרח התיכון. לצד עבודתו האקדמית שירת בתפקידים ציבוריים שעסקו ביחסי המדינה עם האזרחים הערבים ועם קהילות מיעוטים. הוא היה יועצו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לענייני ערבים ומיעוטים בשנים 1997–1999, ובהמשך פעל כיועץ במשרד לביטחון הפנים.

מחקרו הבולט עסק ביחסי הגומלין בין יהודים לבין ראשי שבטים כורדים. באמצעות מאות ראיונות עומק עם יותר משישים מידענים יהודים יוצאי כורדיסטן הוא יצר מאגר חשוב של היסטוריה שבעל־פה על חיי היהודים בערים ובכפרים, על חסות שבטית, ביטחון, מסחר, המרות דת, הגירה והעלייה לישראל. ספרו המרכזי בנושא ראה אור בהוצאת Brill בשנת 2007 ותורגם, כולו או בחלקו, לערבית, לכורדית סוראנית וכורמנג׳ית, לפרסית ולצרפתית. בשנת 2019 הוענק לו פרס ראש הממשלה לעידוד ולהעצמת חקר קהילות ישראל בארצות ערב ובאיראן.

השכלה והכשרה אקדמית

זקן השלים תואר ראשון ותואר שני בהצטיינות בלימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים, ובה גם כתב את עבודת הדוקטורט שלו. בשנים 1987–1990 למד גם בארצות הברית, באוניברסיטת המדינה של ניו יורק בבינגהמטון ובאוניברסיטת ניו יורק. בין מוריו שהשפיעו על עבודתו נמנו פרופ׳ משה שרון, פרופ׳ בנימין זאב קדר והבלשן השמי פרופ׳ גדעון גולדנברג.

עבודת הדוקטורט, שהושלמה בשנת 2003, נשאה את הכותרת “Tribal Chieftains and their Jewish Subjects in Kurdistan: A Comparative Study in Survival”. היא הניחה את התשתית לספרו המרכזי על יהודי כורדיסטן וראשי השבטים. בפרופיל המו״ל של הספר מצוינת שנת 2004 כשנת קבלת התואר; סביר שהפער משקף הבדל בין מועד השלמת העבודה לבין מועד הענקת התואר.

עיתונות ופעילות ציבורית מוקדמת

בשנת 1982 היה זקן העורך הראשי של עיתון הסטודנטים של האוניברסיטה העברית, „פי האתון”. אחד מפרסומיו הבולטים היה חשיפת תצלום משנת 1948, שצולם בידי ערבים והראה את גופותיהם של לוחמים יהודים משיירת נבי דניאל. הוא פרסם את התצלום ואת סיפור גילויו בגיליון מיוחד ליום העצמאות, ב־1982-04-26. הוא היה גם עורך שותף של „טיפול שורש”, שנתון ביקורתי של התוכנית לפעילי ציבור באוניברסיטה; לפי התיאור הביוגרפי, הפצתו הופסקה בידי הנהלת האוניברסיטה בשל הביקורת שמתח על מדיניותה החברתית.

בשנים 1989–1991 שימש, לפי המקורות הביוגרפיים המקוונים, כמנהל הארצי האחרון של Institute of Students and Faculty on Israel ‏(ISFI) בניו יורק. המכון פעל בחסות משרד החוץ והקונסוליה הישראלית וסיפק חומרי הסברה וכלים לפעילי סטודנטים יהודים ותומכי ישראל בארצות הברית ובקנדה. פרט זה נשמר כאן בניסוח מסויג, משום שהסעיף המתאר אותו בערך ויקיפדיה באנגלית אינו מלווה באסמכתה עצמאית.

חקר יהודי כורדיסטן והשפה הארמית החדשה

המחסור במקורות כתובים על חיי יהודי כורדיסטן הוביל את זקן למחקר שדה נרחב המבוסס על היסטוריה שבעל־פה. הוא ערך מאות ראיונות עומק עם יותר משישים מידענים מבוגרים מקרב יהודי כורדיסטן. עדויותיהם שימשו אותו לשחזור היחסים שבין יהודים לבין אע׳אות וראשי שבטים, מנגנוני החסות והמשפט, מצבן של קהילות עירוניות וכפריות, עיסוקי היהודים, ניצול כלכלי, אלימות, חטיפות והמרות לאסלאם, וכן חוויות מלחמת העולם הראשונה וההגירה ההמונית לישראל בשנים 1951–1952.

ספרו Jewish Subjects and Their Tribal Chieftains in Kurdistan: A Study in Survival ראה אור בשנת 2007 בסדרת Jewish Identities in a Changing World של הוצאת Brill. הספר, המבוסס במידה רבה על מקורות שבעל־פה שנותחו בהשוואה למקורות היסטוריים, מציג תמונה מורכבת: ראשי השבטים סיפקו לעיתים חסות, ליווי ומשפט, אך גם גבו מן היהודים משאבים והפעילו עליהם לחץ וכוח. מהדורה אלקטרונית מתוקנת פורסמה בירושלים בשנת 2015. תרגום ערבי מלא ראה אור בביירות בשנת 2013; תרגום לכורדית סוראנית פורסם בסולימאניה ובארביל בשנת 2015. חלק מן הספר העוסק ביחסי יהודים, כורדים וערבים בשנים 1941–1952 פורסם גם בתרגומים לכורמנג׳ית ולצרפתית, ומקורות ביוגרפיים מייחסים לספר או לחלקים ממנו גם תרגום לפרסית.

זקן עסק גם בתיעוד הלשונות הארמיות החדשות של יהודי כורדיסטן. עם גדעון גולדנברג פרסם בשנת 1990 נוסח של מגילת רות בארמית חדשה. בשנת 1997 פרסם סיפור עממי בארמית החדשה של זאכו בשם “Inventors’ Fate”. מחקרים אלה מחברים בין עבודתו כהיסטוריון לבין תיעוד השפה, המסורת שבעל־פה וזיכרון הקהילות.

קשרי ישראל–כורדיסטן

בשנת 1993 ייסד זקן בירושלים את הליגה לידידות ישראל–כורדיסטן, יחד עם משה זקן, מאיר ברוך, מיכאל ניבור ומתיו ב׳ הנד. הארגון נועד לטפח קשרים בין ישראלים ויהודים לבין כורדים בכורדיסטן ובתפוצות. אחד מצעדיו הראשונים היה פרסום העלון „ידידות”, שאותו ערך זקן עם ניבור והנד ושנשלח לקוראים כורדים ברחבי העולם.

באוקטובר 2012 ביקר זקן בכורדיסטן בהזמנת World Kurdish Forum והשתתף בקונגרס המדעי הכורדי העולמי השני בארביל. באוקטובר 2013 השתתף בקונגרס השלישי של הפורום בסטוקהולם ונשא בו הרצאה. פעילות זו שילבה את מחקרו ההיסטורי עם מאמץ ציבורי ליצירת ערוצי קשר בין ישראלים לכורדים.

שירות המדינה ועבודה עם מיעוטים

בין מאי 1997 לנובמבר 1999 שימש זקן יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים ומיעוטים. במסגרת זו עסק ביחסים שבין הממשלה לבין הציבור הערבי וקהילות מיעוטים אחרות. משנת 2001 פעל כיועץ במשרד לביטחון הפנים. עבודתו כללה קשר עם מנהיגים מקומיים, טיפול במתחים בין־קהילתיים ומאבק בפשעי שנאה.

בשנת 2016 הקים במסגרת המשרד פורום ממשלתי לדיאלוג עם ראשי רשויות ערביות. בשנת 2013 יזם, יחד עם מנהיגים נוצרים, את פורום הממשלה–נוצרים, שנועד להעלות בפני הרשויות את צורכי הקהילה הנוצרית האוונגליסטית. בין המשתתפים הבולטים בפורום נזכרו הכומר צ׳ארלס קופ מן הכנסייה הבפטיסטית והכומר דייוויד פילגי, רקטור כנסיית המשיח בשער יפו.

המחלוקת בנצרת

זקן היה מתאם הוועדה המיניסטריאלית השלישית שנועדה לסייע בפתרון המחלוקת בין מוסלמים לנוצרים בנצרת סביב מתחם שיהאב א־דין הסמוך לבזיליקת הבשורה. נוכחותם המתמשכת של פעילים מוסלמים בכיכר עמדה במוקד מחלוקת על הכשרת הרחבה לקראת ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני בשנת 2000. זקן ניסח את הטיוטה הסופית להחלטת הממשלה; בשנים 2001–2003 שימשה ההחלטה את פרקליטות המדינה בהליך בבית המשפט העליון נגד העתירה שהוגשה בעניין.

פרס, תקשורת והכרה ציבורית

ב־2019-03-06 הוכרז זקן כאחד מזוכי פרס ראש הממשלה לעידוד ולהעצמת חקר קהילות ישראל בארצות ערב ובאיראן לשנת תשע״ט. הפרס הוענק על מחקרו המתמשך בתולדות יהודי כורדיסטן ועל תרומתו לתיעוד מורשתם.

לאורך השנים התראיין זקן ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות כמומחה לכורדים ולמיעוטי המזרח התיכון, והרצה בפני קהלים אקדמיים וציבוריים בישראל ומחוצה לה. הוא נפטר ב־2021-05-14, בן 63.

פרסומים מרכזיים

• “Tribal Chieftains and their Jewish Subjects in Kurdistan: A Comparative Study in Survival”, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2003.
• Jewish Subjects and Their Tribal Chieftains in Kurdistan: A Study in Survival, Brill, 2007; מהדורה אלקטרונית מתוקנת, ירושלים, 2015.
• Yahud Kurdistan wa-ru’as’uhum al-qabaliyun: Dirasa fi fan al-baqa’, תרגום ערבי מאת סועאד מוחמד ח׳דר, ביירות, 2013.
• Gulekekany Kurdistan, תרגום לכורדית סוראנית, סולימאניה וארביל, 2015.
• “Jews, Kurds and Arabs, between 1941 and 1952”, תרגום לכורמנג׳ית בכתב העת Metîn, גיליון 148, 2006, עמ׳ 98–123.
• “Juifs, Kurdes et Arabes, entre 1941 et 1952”, Études kurdes, 2005, עמ׳ 7–43.
• “The Jewish Communities in Kurdistan within the Tribal Kurdish Society”, בתוך Routledge Handbook on the Kurds, ‏2018, עמ׳ 181–201.
• „האובדים מארץ אשור – ההגירות מכורדיסתאן וההתיישבות בארץ־ישראל”, בתוך השבטים – עדות ישראל, ‏2001, עמ׳ 340–373.
• “Inventors’ Fate: A Folk-Tale in the Neo-Aramaic of Zakho”, מסורות, כרכים 9–11, ‏1997, עמ׳ 383–395.
• גדעון גולדנברג ומרדכי זקן, “The Book of Ruth in Neo-Aramaic”, בתוך Studies in Neo-Aramaic, ‏1990, עמ׳ 151–157.

הרצאות וכנסים נבחרים

• “Jews, Kurds and Palestinians”, הפרלמנט הגרמני, ברלין, 2010-10-20.
• “Genocide, Minorities and Memories”, הרצאת מפתח בכנס לציון רצח העם הארמני, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2012-04-22.
• הקונגרס המדעי הכורדי העולמי השני, ארביל, 2012-10-11–2012-10-15.
• הקונגרס המדעי הכורדי העולמי השלישי, סטוקהולם, 2013-10-11–2013-10-13.

תרומתו ליומנו של סיניור

בשנים 2019–2020 היה זקן בקשר עם מיכאל דמירל סביב יומנו של סיניור. לאחר שקיבל את כתב היד המתורגם קרא אותו במלואו, הגדיר אותו ספר חשוב ומרתק ועודד את פרסומו המקוון. הוא העלה שורה של שאלות עריכה ומחקר שנועדו להבהיר לקורא את רצף האירועים, את זהות המקומות ואת ההבחנה בין עדות ראייה, עדות שמיעה והשערה.

הערותיו סייעו בין היתר בזיהוי ביטויים בפרסית ובארמית חדשה, בהבהרת התארים ח׳אן וח׳אנום, בזיהוי קוהנה שאהיר וטאזה שאהיר ובהבחנה בינן לבין סלמאס המודרנית, בתיארוך משוער של מאבקי סימקו ושל תקופת השבי, ובהבהרת מקום עבודת החייטות של שמעון דמירל. הוא גם הפנה את תשומת הלב למניין ההרוגים שהיומן מונה בעקבות רצח מאר שימון ולצורך לציין במפורש כאשר סיפור מסוים הגיע לסיניור מפי אחרים. כאשר הציע הסברים אפשריים — למשל לגבי מטרת החזקת היהודים בידי הכוחות האשוריים — הם נשמרו כהשערות מחקריות ולא כעובדות מוכחות.

בהתכתבות ציין זקן כי הוא עובד על ספר חדש הכולל פרק על יהודי כורדיסטן הפרסית וכי בכוונתו להסתמך על כמה סוגיות מן היומן תוך מתן קרדיט מלא. במסגרת הבדיקה הנוכחית לא נמצא אישוש לכך שהספר המתוכנן פורסם לפני מותו. תרומתו לפרויקט היומן היא אפוא בעיקר קריאה ביקורתית מוקדמת, הצפת שאלות, תיקוני לשון ומקום והכוונה להצלבת העדות עם מקורות נוספים.

תגובתו למהדורה הקודמת

ב־8 במאי 2020, בשעה 15:04, פרסם זקן באתר „נאש דידן” תגובה על המהדורה הקודמת של היומן. צילום המסך נשמר כאן כתיעוד היסטורי של קבלת היומן לפני הכנת המהדורה המחודשת לאתר demirel.co.il.

„אני מצוי רק בראשית הספר, אבל זהו ספר מרתק ומעניין וגדוש פרטים אודות יחסי היהודים והמוסלמים בכורדיסתאן. ספר חובה לכל מי שמתעניין בתולדות היהודים ושכניהם המוסלמים והנוצרים במזרח התיכון.”

הערת מחקר

ערך ויקיפדיה באנגלית שימש מפת־נושאים, אך הוא נושא אזהרות עריכה בדבר עודף מקורות וסגנון ציטוט, וסעיף ISFI בו אינו ממוסמך. משום כך הוצלבו ככל האפשר הפרטים עם הודעת ממשלת ישראל, קטלוג הספרייה הלאומית, רשומות המו״ל והפרסומים עצמם. פרטים שלא נמצא להם אישוש עצמאי נוסחו בהסתייגות. תוכן ההתכתבות על היומן נשען על תמליל ההודעות המקורי בין מרדכי זקן למיכאל דמירל.

מקורות מרכזיים

• “Mordechai Zaken”, Wikipedia, English edition.
• משרד ראש הממשלה והמשרד לשוויון חברתי, „פרס ראש הממשלה לעידוד ולהעצמת חקר קהילות ישראל בארצות ערב ואיראן לשנת תשע״ט”.
• Mordechai Zaken, Jewish Subjects and Their Tribal Chieftains in Kurdistan: A Study in Survival, Brill, 2007.
• Google Books, הרשומה הביבליוגרפית והתקציר לספר Jewish Subjects and Their Tribal Chieftains in Kurdistan.
• הספרייה הלאומית של ישראל, רשומת הנושא „זקן, מרדכי (1958–)”.
• Gideon Goldenberg and Mordechai Zaken, “The Book of Ruth in Neo-Aramaic”, Studies in Neo-Aramaic, 1990.
• Mordechai Zaken, “Inventors’ Fate: A Folk-Tale in the Neo-Aramaic of Zakho”, Massorot, 1997.
• Mordechai Zaken, “The Jewish Communities in Kurdistan within the Tribal Kurdish Society”, Routledge Handbook on the Kurds, 2018.
• אתרו האישי של ד״ר מרדכי זקן, מדורי ביוגרפיה, הישגים אקדמיים, פרסומים והרצאות.
• MotiZaken.txt, תמליל התכתבות בין מרדכי זקן למיכאל דמירל, ספטמבר 2019–אוגוסט 2020.
• צילום מסך של תגובת מרדכי זקן למהדורה הקודמת של „יומנו של סיניור” באתר נאש דידן, 8 במאי 2020, 15:04; האתר בבעלות מיכאל דמירל.