לוואן הגיעה שמועה שסימקו כבש את בשקלה והחליף את פקידי בניין הממשל באנשיו. סולימאן סברי ביי, מפקד הגבול בוואן שניהל את ענייני המדינה באזור, התקשר אליו ואמר: ״אחי, גם אני כורדי, אף שאיש אינו יודע זאת. שיח׳ סעיד פועל בצפון־מזרח טורקיה, וכל כוחותיי מוקדשים למרדף אחריו. אל תעשה כעת מעשה הרסני. אם תמתין, אבוא אליך.״ סימקו אסף את אנשיו וחזר לאיראן.
לאחר שהשלטונות גברו על שיח׳ סעיד שלח סימקו לסברי ביי שני סוסים משובחים, כאות תודה על האזהרה המוקדמת ועל כך שלא נלחם בו. כשבאנקרה שאלו מדוע הניח לסימקו להסתלק, השיב סברי ביי כי כל עוד שיח׳ סעיד פעל באזור היה עליו לרכז בו את מאמציו; אחר כך התכוון לפנות נגד סימקו ולסלקו, אך סימקו עזב לפני שהספיק לעשות זאת.
לאחר מכן נכנסו כוחות טורקיים דרך קארס לשטח איראן כדי לאגף את הכורדים, בתיאום עם האיראנים. המהלך הפתיע את אנשי סימקו, ובתוך ימים אחדים התפזרו לכל עבר.1 סימקו נמלט לטורקיה וביקש מקלט, אך התנה את כניסתו בכך שאנשיו החמושים ילוו אותו ושיוכל להתחבר לשבטים מקומיים ולחיות ללא פגע. הטורקים הסכימו והוא התארח בכפר דר, סמוך לבשקלה. הם קיבלו אותו כאורח וסיפקו לאנשיו מזון ומקום לינה.
פלוגת חיילים טורקים הוצבה ליד מחנהו של סימקו. כעבור שבוע, לפנות בוקר, פתחו החיילים באש על אוהלי הכורדים. סימקו הורה לאנשיו לא להשיב, משום שלא רצה לנתק לחלוטין את קשריו עם הטורקים. הוא אסף את אנשיו ונסוג לעבר עיראק. גם בנסיגה ספגו אבדות מן הירי הטורקי; אחת ההרוגות הייתה אחת מנשותיו של סימקו.
במנוסתם הותירו הכורדים מאחור אוהלים ושקי כסף וזהב. כמה מן השקים — לפי המסופר מאה שקים ובהם אלף מטבעות רשאד בכל אחד2 — נפלו בידי החיילים הטורקים. היתר הוחרמו, הובאו לבשקלה ומשם נשלחו לוואן.
אחי שמעון אמר שהכפריים סביב בשקלה התעשרו: ״זהב רב נפל לידיהם, ועדיין יש אנשים שמוצאים מטבעות בין העשבים.״ הוא ידע מעט חייטות והחליט ללמוד את המקצוע בוואן ולפתוח עסק בבשקלה. ״אולי אמצא שם גם כלה,״ הוסיף. ״נאספו שם משפחות יהודיות רבות, ויש להן חכם.״ הוא למד ימים אחדים גזירה ותפירה ויצא לבשקלה. התברר שאין שם חייט, ובתוך חודשים אחדים הצליח לחסוך כסף ולהזמין אותנו להצטרף אליו. במסר ששלח כתב: ״כאן לפחות יש קהילה יהודית וחכם ששוחט; מעתה נוכל לאכול גם בשר.״
- הערת המקור זיהתה את האירוע ככל הנראה עם תבוסת סימקו ב־1922. עם זאת, אזכור מרד שיח׳ סעיד, שהתחולל ב־1925, אינו מאפשר לתארך את הרצף כולו ל־1922. המחקר מבחין בין תבוסת סימקו בידי הצבא האיראני באוגוסט 1922 ובריחתו לטורקיה ומשם לעיראק, חזרתו לאיראן ב־1924, וניסיון נוסף וכושל להשתלט על דילמן ב־1926 שלאחריו נמלט שוב לעיראק. לכן הזיהוי המדויק של האירוע המתואר ביומן נותר פתוח. ראו Martin van Bruinessen, pp. 90–91, A Kurdish Warlord on the Turkish-Persian Frontier (נבדק: 3.9.2026).
- הערת המקור: הכוונה למטבעות זהב מסוג רשאד.