מגדל מירי־ח'אתון

מגדל מירי־ח'אתון (Miri Khatun; Mirə Xatun) היה מאוזוליאום ומגדל־קבורה מימי הביניים, שניצב בקוהנה־שאהר (Kohneh Shahr), בעיר העתיקה של סלמאס שבמחוז מערב אזרבייג'ן, בצפון־מערב איראן. המבנה נחשב לאחת הדוגמאות הבולטות לאדריכלות הקבורה האילח'אנית באזור, והוא היה בנוי בעיקר מלבנים ובעל צורה מגדלית גלילית. גובהו הוערך בכ־20 מטרים.

המבנה מתוארך בדרך כלל לראשית המאה ה־14, סביב השנים 1300–1310. במקורות שונים מופיעים תאריכים שונים, ובהם 700 או 710 להג'רה. כיום המגדל אינו קיים: הוא נהרס ברעידת האדמה הגדולה של סלמאס ב־6 במאי 1930, יחד עם חלק ניכר מן המרקם ההיסטורי של קוהנה־שאהר.

מיקום וקוהנה־שאהר

קוהנה־שאהר, שפירוש שמה בפרסית הוא "העיר העתיקה", הייתה יישוב חשוב במישור סלמאס. לפני רעידת האדמה של 1930 התקיימו בה מבני דת, קבורה ומגורים של קהילות שונות, והיא הייתה חלק מנוף היסטורי עשיר של צפון־מערב איראן.

אזור קוהנה־שאהר היה גם מוקד ההרס החמור ביותר ברעידת האדמה של 1930. המחקר הסייסמולוגי של Manuel Berberian ו־Jean Tchalenko מציין כי האזור שבין קוהנה־שאהר, פייאג'וק וזאוויהג'וק היה אזור ההרס המרבי, וכי בתוכו נהרסו כמעט כל המבנים שנבדקו. בין המבנים שנחרבו נמנו במפורש מגדל מירי־ח'אתון והמסגד הגדול של קוהנה־שאהר.

תאריך הבנייה והתקופה האילח'אנית

מגדל מירי־ח'אתון משתייך לאדריכלות האילח'אנית, שהתפתחה באיראן לאחר הכיבוש המונגולי והקמת האילח'אנות במאה ה־13. מסורת זו שילבה בין יסודות אדריכליים איראניים ואסלאמיים קדומים לבין חידושים שהגיעו עם האליטה המונגולית.

מקורות שונים מתארכים את המבנה לשנים 1300–1310 לערך. במאגרי מורשת מודרניים מצוין לעיתים התאריך 1310, ואילו מקורות מחקריים אחרים מציעים תאריך מוקדם יותר, סביב 700 להג'רה (1300–1301). לפיכך מקובל להתייחס אליו כמבנה של ראשית המאה ה־14.

מירי־ח'אתון והייחוס המשפחתי

המאוזוליאום מזוהה במסורת ההיסטורית עם אישה בשם מירי־ח'אתון. בחלק מן המקורות היא מתוארת כבתו של ארגון אקא (Arghun Aqa), מנהיג ומנהל מונגולי בכיר ששימש בתפקידים מרכזיים באיראן בתקופה שקדמה לאילח'אנות.

עם זאת, קיימת במסורות מאוחרות ובמקורות מקומיים אי־אחידות בזיהוי הדמות, ולעיתים היא מקושרת לארגון ח'אן, האילח'אן ששלט באיראן בשנים 1284–1291. שני השמות אינם זהים, ולכן יש לנקוט זהירות בייחוס ההיסטורי. במאמרים מחקריים עדיף להציג את הייחוס לארגון אקא כזיהוי המופיע במקורות המחקריים המרכזיים, ולציין שקיימת מסורת חלופית.

המאוזוליאום והטיפוס האדריכלי

מבחינה אדריכלית, מירי־ח'אתון היה מגדל־קבורה ולא מינרט של מסגד. במסורות מקומיות הוא עשוי להופיע גם בשם "מינאר קוהנה־שאהר", אך תיאורו כמגדל־קבר מתאים יותר למבנה ולתפקידו.

הוא השתייך למסורת ארוכת־הימים של מגדלי קבורה באיראן, שהתפתחה כבר בתקופה הסלג'וקית והמשיכה בתקופה האילח'אנית. מבנים אלה הדגישו את הציר האנכי, את צורת המגדל ואת השימוש בלבנים כמרכיב מבני ודקורטיבי כאחד.

המאפיינים האדריכליים

המבנה היה בעל גוף גלילי גבוה, שנבנה מלבנים. גובהו המדווח היה כ־20 מטר, ומראהו הדגיש במיוחד את האנכיות ואת המונומנטליות של גוף המגדל.

בחזית היה פורטל שקוע ומעוטר, ובאזור הכניסה ניכרו קשתות ואלמנטים דקורטיביים. תצלומים היסטוריים מציגים גם שימוש באריחים מזוגגים בחלקי העיטור, לצד משטחי לבנים ודגמים גאומטריים.

השילוב בין גוף לבנים גבוה, פורטל מעוטר ואלמנטים מזוגגים ממקם את המבנה בתוך ההתפתחות האדריכלית של מאוזוליאומי המגדל בצפון־מערב איראן. מבחינה צורנית הוא קרוב למשפחת מבני הקבורה הגליליים שהתפתחו באזור בתקופה הסלג'וקית והאילח'אנית.

תיעוד היסטורי וצילומים

חשיבותו של המגדל למחקר נובעת גם מכך שהוא תועד בצילום לפני חורבנו. תצלומים מן שלהי המאה ה־19 מציגים את המבנה כשהוא עדיין עומד, ומאפשרים ללמוד על צורתו, חומרי הבנייה והעיטור שלו.

אחד התצלומים הידועים ביותר מיוחס לצלם הקאג'ארי אנטואן סורוגין (Antoin Sevruguin) ומופיע תחת הכותרת "Tomb of Emir Arghun's Daughter, Salmas, Late 19th Century". התצלום שמור כיום באוספים דיגיטליים של Wikimedia Commons ומזוהה עם אוסף הצילום הקאג'ארי של The Nelson Collection.

קיימים גם תצלומים נוספים המיוחסים לאוספי Brooklyn Museum, ובהם צילום שכותרתו "Tomb Tower with Glazed Tilework". תצלומים אלה חשובים במיוחד משום שהמבנה נהרס לחלוטין ברעידת האדמה של 1930, ולכן הצילום הוא כיום אחד המקורות המרכזיים להבנת המראה המקורי של המונומנט.

תיעוד ארכאולוגי בסוף המאה ה־19

המגדל תועד גם במסגרת המחקר הארכאולוגי וההיסטורי האירופי של סוף המאה ה־19 וראשית המאה ה־20. משלחתו של החוקר הגרמני Carl Friedrich Lehmann-Haupt, שביקרה באזור בשנת 1898, תיעדה את המגדל ואת הכתובת הקשורה אליו.

תיעוד זה חשוב במיוחד משום שהוא מקדים ביותר משלושה עשורים את רעידת האדמה שהחריבה את קוהנה־שאהר, ומספק עדות בלתי תלויה לכך שהמונומנט עדיין עמד בראשית המאה ה־20.

רעידת האדמה של סלמאס בשנת 1930

ב־6 במאי 1930 פקדה את אזור סלמאס רעידת אדמה הרסנית. קוהנה־שאהר הייתה סמוכה לאזור שבו נרשם ההרס הכבד ביותר, ומבנים רבים בעיר ובכפרים הסמוכים התמוטטו.

המחקר הקלאסי של Berberian ו־Tchalenko על רעידת האדמה מציין במפורש כי מגדל מירי־ח'אתון מימי הביניים והמסגד הגדול של קוהנה־שאהר נהרסו ברעידה. בכך נקבע למעשה סוף קיומו של אחד המונומנטים האילח'אניים החשובים באזור סלמאס.

חשיבותו בתולדות האדריכלות

מגדל מירי־ח'אתון חשוב להבנת התפתחות אדריכלות הקבורה באיראן. הוא מדגים את המשך המסורת של מגדלי הקבורה הסלג'וקיים אל תוך התקופה האילח'אנית, ואת השימוש בלבנים ליצירת מבנה גבוה, מונומנטלי ומעוטר.

חשיבותו נובעת גם מהקשר שבין המונומנט לבין האליטה המונגולית־איראנית. מבנים מסוג זה משקפים את תהליך השתלבותם של השליטים והאצילים המונגולים במסורות האדריכלות, התרבות והדת של איראן.

החורבן והזיכרון ההיסטורי

חורבן מירי־ח'אתון לא היה אירוע מבודד. רעידת האדמה של 1930 מחקה חלק גדול מהמרקם הבנוי של סלמאס הישנה, ולאחר האסון הוקם המרכז העירוני החדש מערבה מן העיר ההיסטורית.

משום שהמגדל לא שרד, התצלומים, הרישומים והמחקרים שנעשו לפני 1930 הם למעשה העדות המרכזית למראהו. אוסף Wikimedia Commons כולל כיום מספר תצלומים היסטוריים של המאוזוליאום, ובהם תצלומי המגדל, הפורטל והעיטור המזוגג.

סיכום

מגדל מירי־ח'אתון בקוהנה־שאהר היה מאוזוליאום אילח'אני מונומנטלי, שנבנה בראשית המאה ה־14 וניצב בעיר העתיקה של סלמאס במשך מאות שנים. המגדל, שנבנה מלבנים והגיע לגובה של כ־20 מטר, השתייך למסורת מגדלי הקבורה הגליליים של צפון־מערב איראן.

הודות לתצלומים מן המאה ה־19 ולתיעוד הארכאולוגי של שלהי התקופה הקאג'ארית ניתן לשחזר חלק ניכר ממראהו. בשנת 1930 נהרס המבנה ברעידת האדמה הגדולה של סלמאס, ומאז הוא מתקיים בעיקר באמצעות תצלומים, רישומים ומחקרים היסטוריים. כיום הוא נחשב לאחד המונומנטים האבודים החשובים של המורשת האילח'אנית באזור.

מקורות נבחרים

• Berberian, Manuel; Tchalenko, Jean. The Salmas (Iran) Earthquake of May 6th, 1930.
• Lehmann-Haupt, Carl Friedrich. Armenien einst und jetzt, Berlin, 1910.
• Bosworth, C. E. ערכים הקשורים לסלמאס ולאדריכלות האזור ב־Encyclopaedia of Islam.
• Wikimedia Commons, Category: Mira Khatun Mausoleum – אוסף תצלומים היסטוריים של המבנה.
• Wikidata, Mira Khatun Mausoleum, Q55705227.