אברהם דמירל, שנקרא בפי משפחתו גם איברהים, היה אחיו הבכור של סיניור דמירל ואחת הדמויות המשמעותיות בתיאור חיי המשפחה בקוהנה שאהיר בתקופת מלחמת העולם הראשונה. השם דמירל משמש כאן לזיהוי המשפחה, אף ששם המשפחה אומץ רק בתקופה מאוחרת יותר.
ילדות ומשפחה
אברהם נולד ככל הנראה בקוהנה שאהיר שבאזור סלמאס, בשלהי שנות השמונים או בראשית שנות התשעים של המאה ה־19. תאריך לידתו אינו מתועד, והאומדן מבוסס על כך שבשנת 1918 כבר היה אדם בוגר ונשוי, בעל ניסיון במסחר ובנסיעות לרוסיה.
אביו היה דויד בן יצחק ואמו הייתה דהה־באג׳י. בין אחיו היו סיניור דמירל ושמעון, שנקרא גם שבן. אברהם היה נשוי לביאז – שם שפירושו „לבנה” – ולשניים היה בן בשם רחמי, הוא רחמים דמירל, שהיה עדיין תינוק בזמן המאורעות המתוארים ביומן. רחמים היה לימים אביו של גבריאל דמירל.
מסחר וקשרים עם רוסיה
מן היומן עולה שאברהם עסק במסחר ונסע לרוסיה. הוא שלט ברוסית ברמה גבוהה ודיבר אותה בצורה שוטפת, ידע שסייע לו במגעיו עם החיילים הרוסים שפעלו באזור סלמאס.
היומן מתאר אותו כאדם בעל יוזמה ואמצעים. בעת מותו נותרו ברשותו שעון זהב, שרשרת זהב, עשרה מטבעות גורמושייה, סכום כסף ופנקס שבו נרשמו חובות של לקוחותיו – עדות לפעילותו המסחרית ולקשרים שקיים באזור.
הגנת המשפחה והקהילה
אברהם מצטייר ביומן כאדם אמיץ ותקיף, שלא היסס להתעמת עם אנשים חמושים כדי להגן על משפחתו ועל שכניו. באחד מלילות החורף של שנת 1918 ניסתה קבוצת כורדים חמושים לכפות את אירוחה על בית המשפחה. אברהם סגר בפניהם את הדלת ומנע מאביו לפתוח אותה, גם לאחר שאיימו לפרוץ לבית.
כאשר חיילים רוסים ניסו לפרוץ לחנות המשפחה ולבזוז אותה, התייצב אברהם מולם כשהוא חמוש באקדח. הוא השיב לירי שנורה לעברו ודרש מהם לא רק להתרחק מחנותו, אלא לעזוב את השכונה כולה. פנייתו אליהם ברוסית שוטפת סייעה להביא לנסיגתם.
אברהם ואחיו היו מוכרים גם לסימקו שיקאק. בני המשפחה הכינו עבור המנהיג הכורדי מגפיים בשתי הזדמנויות, והוא היה מרוצה מעבודתם. היכרות זו סייעה למשפחה לאחר עימות עם אנשיו של סימקו, ובעקבות האירוע הורה סימקו לאנשיו שלא להיכנס עוד לבתי היהודים בעיירה.
מותו בטבריז
לאחר ההרס, מעשי הטבח והבריחה מקוהנה שאהיר התפזרה המשפחה בין מקומות שונים. בתקופה שבה מגפות ומחלות פגעו קשות בפליטים ובתושבי האזור, הגיע אברהם לטבריז. מן היומן לא ניתן לקבוע באיזו מחלה חלה, אך נראה כי מת שם בשנת 1918 או בסמוך לכך.
לפני מותו פגש אברהם את ניזאם, בן למשפחה אמידה מקוהנה שאהיר וחבר קרוב שלו. כשהבין שמצבו קשה, הפקיד בידיו את כספו ואת חפצי הערך שלו וביקש ממנו לאתר את אמו. אם אמו לא תימצא בחיים, הורה למסור את הרכוש לבן משפחה אחר.
ניזאם שמר בנאמנות על הפיקדון. לאחר שמצא את בני המשפחה, מסר לאמו של אברהם צרור ובו שעון זהב, שרשרת זהב, עשרה מטבעות גורמושייה, פנקס החייבים שלו ומאתיים וחמישים תומן בכסף. ניזאם סיפר כי אברהם היה עבורו יותר מחבר וכי אהב אותו כאח.
קבורתו
בשל הנסיבות הקשות נקבר אברהם בתחילה במקום זמני בטבריז. מאוחר יותר הגיע אחיו שמעון לעיר במסגרת מסע מסחרי, איתר את מקום הקבורה, רכש חלקת קבר והעביר אליה את שרידי אחיו לקבורת קבע.
החלקה שרכש שמעון הייתה גדולה מן הדרוש לקבר יחיד. הוא העביר את מסמכי הבעלות עליה לידי משפחות יהודיות שהגיעו מאורמיה והתגוררו בטבריז, כדי שהשטח יוכל לשמש גם כבית קברות יהודי.
אברהם ביומנו של סיניור
אף שחייו של אברהם נקטעו בגיל צעיר, האזכורים ביומן יוצרים דמות ברורה: סוחר בעל קשרים וניסיון, דובר רוסית, איש משפחה אמיץ ובעל תחושת אחריות עמוקה. הוא הגן על ביתו ועל שכונתו בתקופה של התמוטטות הסדר הציבורי, ודאג למשפחתו גם ברגעיו האחרונים. סיפורו משקף את חייהם השבריריים של יהודי סלמאס בתקופת המלחמה, העקירה והמגפות.
שמות ואיותים חלופיים
אברהם; איברהים; אחי הגדול אברהם; אברהם דמירל; איברהים דמירל
מוזכר בספר
פרק ראשון – סלמאס; מקטע 01.05 – אורחים בכוח; פרק שני – פליטים ושבויים; מקטע 02.06 – אחיי ואחיותיי, אברהם ושמואל; פרק שלישי – נדודים; מקטע 03.02 – ח׳וי
הערת מחקר
הערת המקור קובעת כי אברהם נקרא גם איברהים. תאריך לידתו אינו ידוע; ההערכה שנולד בשלהי שנות השמונים או בראשית שנות התשעים של המאה ה־19 מבוססת על גילו ומעמדו המשפחתי המשוערים בשנת 1918. גם שנת מותו אינה נמסרת במפורש, אך סדר האירועים ביומן מצביע על שנת 1918 או על תקופה סמוכה לה. השם דמירל משמש כאן לזיהוי המשפחה; שם משפחה זה אומץ במועד מאוחר יותר ולא היה בשימוש בתקופה שבה התרחשו האירועים המתוארים.