כוהנה־שהיר

תקציר

קוהנה שאהר (בפרסית: کهنه‌شهر; באנגלית: Kohneh Shahr, ובמקורות גם Kohneshahr, Kuhneh Shahr ו־Kohneh Shar) הייתה עיירה היסטורית במישור סלמאס שבצפון־מערב איראן, כיום במחוז מערב אזרבייג'ן. משמעות השם בפרסית היא בקירוב "העיר הישנה". לאחר רעידת האדמה הקטסטרופלית של 1930 נבנה היישוב מחדש בשם תאזה שאהר (تازه‌شهر, "העיר החדשה").^[1][3]

מיקום והיחס לסלמאס ולדילמאן

בתקופה שקדמה לרעידת האדמה של 1930 יש להבחין בין שלושה שמות: סלמאס, דילמאן וקוהנה שאהר. סלמאס שימש במשך תקופות ארוכות כשמו של האזור או המחוז ושל המישור שבו שכנו עשרות יישובים. בראשית המאה ה־20 המרכז העירוני והמינהלי העיקרי של האזור היה דילמאן, שנקראה גם Dilmaqan או Dilmaghan. מקור ארמני משנת 1900 לערך מתאר במפורש את דילמאן כבירת מחוז סלמאס.^[4][5]

קוהנה שאהר הייתה יישוב נפרד מדילמאן, ולא שם חלופי שלה. מקור היסטורי פרסי המצוטט בתולדות סלמאס מציב את קוהנה שאהר במרחק של פרסח אחד מדילמקאן. מיקומה היה מדרום־מערב לדילמאן, בחלק הדרום־מערבי של מישור סלמאס.^[2]

תאזה שאהר של ימינו, המזוהה כהמשכה של קוהנה שאהר, נמצאת בקואורדינטות בקירוב 38.1756 צפון, 44.6919 מזרח. המקורות האיראניים מציבים אותה מדרום־מערב לסלמאס המודרנית. לפיכך, במסמכים מן המאה ה־19 ומראשית המאה ה־20 אין לזהות אוטומטית את קוהנה שאהר עם דילמאן או עם העיר הנקראת כיום סלמאס.^[3][6]

קוהנה שאהר וסלמאס הקדומה

השם "קוהנה שאהר" – "העיר הישנה" – משקף את קדמותו של היישוב. המחקר על רעידת האדמה של 1930 מתאר אותו כיישוב בעל עתיקות ניכרת, וביישוב ניצבו עד 1930 מבנים עתיקים ובהם מסגד גדול ומגדל לבנים מימי הביניים הידוע כמגדל מירי־ח'אתון.^[1]

בחלק מן המחקר ההיסטורי האיראני הוצעה אף האפשרות שקוהנה שאהר הייתה למעשה מקומה של סלמאס הקדומה המוזכרת אצל גאוגרפים והיסטוריונים מוסלמים בימי הביניים. לפי חביב זאהדי, הידיעות ההיסטוריות הקדומות על העיר סלמאס מתייחסות במידה רבה למקום שנודע מאוחר יותר כקוהנה שאהר. לפי אותה תפיסה, בתקופה הקאג'ארית איבדה העיר העתיקה מחשיבותה, בעוד דילמקאן הסמוכה התפתחה והפכה למרכז העירוני של האזור.^[2]

זיהוי זה חשוב להבנת השמות, אך יש להתייחס אליו בזהירות: "סלמאס" שימש לאורך הדורות גם כשם אזורי, ואילו בראשית המאה ה־20 קוהנה שאהר ודילמאן היו בוודאות שני יישובים נפרדים. לכן כאשר מקור מתקופת היומן מזכיר "סלמאס", יש לבדוק מן ההקשר אם הכוונה למחוז ולמישור, לדילמאן כמרכז המחוז, או למקום אחר באזור.

היישוב ערב רעידת האדמה

מחקר השדה המקיף של הסייסמולוגים ג'יי. אס. טצ'אלנקו ומנואל ברבריאן, שהתבסס על סקר באזור, עדויות ניצולים ומקורות בני התקופה, העריך את אוכלוסיית קוהנה שאהר בשנת 1930 בכ־2,290 תושבים. לשם השוואה, דילמאן הייתה המרכז הגדול ביותר באזור ואוכלוסייתה הוערכה בכ־18,000 נפש.^[1]

קוהנה שאהר הייתה חלק ממארג היישובים המגוון של מישור סלמאס. באזור התקיימו במשך מאות שנים קהילות מוסלמיות לצד קהילות נוצריות ארמניות, אשוריות וכלדיות. במחקר רעידת האדמה נרשמו בקוהנה שאהר חמישה מבני כנסייה שנהרסו ברעש, לצד המסגד הגדול ומבנים אחרים. עצם קיומם של מוסדות דת שונים מעיד על ההיסטוריה הרב־קהילתית של המרחב, אך אין להסיק מכך לבדו על החלוקה המדויקת של אוכלוסיית העיירה בכל תקופה.^[1][4]

רעידת האדמה של 1930

ב־6 במאי 1930 אירעה במישור סלמאס רעידת אדמה מקדימה חזקה. היא גרמה נזק והביאה רבים מתושבי האזור להישאר מחוץ לבתיהם בלילה. הרעש העיקרי התרחש בשעה 22:34 GMT ב־6 במאי, כלומר בשעות הראשונות של 7 במאי לפי השעה המקומית באיראן. הוא היה מן הרעשים ההרסניים ביותר באיראן במאה ה־20 והחריב כ־60 יישובים ועשרות כנסיות במישור סלמאס ובהרים הסמוכים.^[1]

קוהנה שאהר שכנה סמוך לאחד האזורים שבהם הייתה עוצמת ההרס הגדולה ביותר. המחקר מגדיר משולש שבין Kohneh Shahr, Payajuk ו־Zaviehjuk כאזור ההרס המרבי. העיירה עצמה נהרסה. בטבלת הנפגעים של המחקר נרשמו כ־370 הרוגים מתוך אוכלוסייה מוערכת של 2,290 נפש, אולם החוקרים מציינים כי מספרי הנפגעים במרכזים הגדולים, ובהם דילמאן ובמידה מסוימת גם קוהנה שאהר, אינם יכולים להיחשב מדויקים לחלוטין.^[1]

בין המבנים שנהרסו בקוהנה שאהר היו המסגד הגדול ומגדל הלבנים של מירי־ח'אתון. מקורות איראניים מתארכים את המגדל לסביבות שנת 700 להג'רה, בקירוב סוף המאה ה־13 או ראשית המאה ה־14, ומייחסים את הקמתו למירי־ח'אתון, בתו של ארע'ון אקא. המבנים הללו מעידים על חשיבותה וקדמותה של קוהנה שאהר עוד לפני התקופה המודרנית.^[1][3]

לאחר רעידת האדמה

לאחר האסון חדלה קוהנה שאהר להתקיים בצורתה הקודמת והיישוב שוקם או נבנה מחדש בשם תאזה שאהר – "העיר החדשה". המחקר הסייסמולוגי מתאר במפורש את Kohneh Shahr כיישוב שהוחלף לאחר הרעש ב־Tazeh Shahr, והמקורות האיראניים מזהים את תאזה שאהר של ימינו עם קוהנה שאהר ההיסטורית.^[1][3][6]

גם דילמאן נהרסה ברעידת האדמה, אך גורלה היה שונה. העיר החדשה שנבנתה ממערב לחורבות דילמאן נקראה שאהפור. לאחר המהפכה האיראנית הוחלף שמה הרשמי לסלמאס. מכאן נובע מקור מרכזי לבלבול המודרני: העיר המכונה כיום סלמאס היא בעיקר יורשתה העירונית של דילמאן, ואילו קוהנה שאהר ההיסטורית מזוהה עם תאזה שאהר הסמוכה.^[1][2][4]

מקורות

1. J. S. Tchalenko and M. Berberian, “The Salmas (Iran) Earthquake of May 6th, 1930,” Annals of Geophysics, Vol. 27, Nos. 1–2, 1974, pp. 151–212.
2. “Salmas” (سلماس), Persian Wikipedia, section on the historical development of Salmas, citing Habib Zahedi and historical-geographical literature on Dilmaqan and Kohneh Shahr.
3. “Tazeh Shahr” (تازه‌شهر), Persian Wikipedia, citing Farhang-e Joghrafia'i-ye Iran and Iranian encyclopedic sources.
4. “Armenians of Modern Iran,” Encyclopaedia Iranica, discussion of Salmas and the reconstruction of Dilmaqan after the 1930 earthquake.
5. Samvel Karapetian, History of Armenia: Salmast, Vol. 2, Yerevan, 2019; historical material reproduced by Armenian Architecture / Armenian Historical Monuments database.
6. Ali-Akbar Dehkhoda, Dehkhoda Dictionary, entry “Tazeh Shahr,” based on Farhang-e Joghrafia'i-ye Iran, Vol. 4.