הגענו במהרה לגולוזאן. הייתי רעב מאוד, והאשורים נתנו לנו לחם ויוגורט. בעיניי היה המזון הזה עולם ומלואו. גולוזאן היה כפר יפה. נחל צלול עבר במרכזו ועליו גשר; בצדו האחד חיו הנוצרים, ובצדו האחר מוסלמים סונים, שגם הם הוחזקו בבתיהם כשבויים.
אנשי הכפר הכירו את אבי, ורבים מהם היו לקוחותיו וקנו ממנו בהקפה. מי מהם שהגיע לבית הקפה בסברה שאל לשלומו. למחרת הכינו עבור משפחתנו מקום בכפר, ויצאו בשתי עגלות להביא את קרובינו. כך הגענו כולנו לגולוזאן. היינו שבויים, אך מעתה הוחזקנו במקום קבוע.
שמענו שבח׳וסרוּוה נכנסו מדי יום אל ריכוזי הפליטים ושדדו מהם חפצים. שבויים נחקרו על מקומות שבהם הוסתרו כסף וזהב בבתים בקוהנה שאהיר. לעיתים נלקחו אנשים לעיירה כדי להצביע על מקומות המסתור; לאחר שמסרו את המידע — או אם לא נמצא דבר — היו הורגים אותם.