אולה (Ula; אוּלָה) הוא כפר באזור סלמאס, בצפון־מערב איראן, הנזכר ביומנו של סיניור דמירל בהקשר של האוכלוסייה האשורית והאירועים הסוערים באזור לאחר מלחמת העולם הראשונה. הזיהוי המודרני של הכפר והאיות המדויק של שמו עדיין ראויים לאימות מחקרי, ולכן יש להבחין בין העדות ההיסטורית לבין הזיהוי הגאוגרפי המאוחר.
אולה במרחב סלמאס
אולה השתייך למרחב הכפרי של סלמאס, אזור שבו התקיימו זו לצד זו קהילות מוסלמיות, ארמניות ואשוריות־נוצריות. סמוך אליו נמצאו יישובים מרכזיים אחרים במישור סלמאס, ובהם חפתוואן, ח׳וסרוּוה ופטאוור. חפתוואן, שהיה מן המרכזים החשובים במישור, מתועד גם מבחינה ארכאולוגית כאתר בעל היסטוריה ארוכה מאוד, ובתקופה הסאסאנית התקיימה בו אוכלוסייה שאותה פירש החוקר צ׳רלס ברני כקהילה לא־איראנית ולא־נוצרית, ככל הנראה ארמנית. citeturn2search0
קהילה אשורית־כלדית
אולה בולט במיוחד במקורות הנוצריים של סלמאס. ברשימות הקהילות הכלדאיות משנת 1913 מופיעה אולה ככפר שבו 400 מאמינים, שני כמרים וכנסייה אחת. מקורות המתארים את ההיסטוריה הכנסייתית של האזור מציינים כי בתקופה מוקדמת יותר היו רבים מתושבי אולה נאמנים לפטריארכים מקוּדשאניס, וכי במאה התשע־עשרה נודע הכפר בקרב תומכי המסורת הסורית־מזרחית ככפר שנשמר בנאמנות למסורת זו. citeturn2search2
אולה והאוכלוסייה הרב־קהילתית
אין לראות באולה ככפר נוצרי מבודד מן הסביבה. הוא היה חלק ממישור שבו חיו קהילות שונות זו לצד זו, ובמהלך המאה התשע־עשרה וראשית המאה העשרים השתנו היחסים ביניהן בעקבות הגירה, שינויי שלטון, פעילות מיסיונרית, מתחים מקומיים ומלחמות. עצם קיומה של כנסייה לצד אוכלוסייה מוסלמית רחבה יותר בחלק מן המקורות משקף את המורכבות הדמוגרפית של האזור.
מלחמת העולם הראשונה והעקירה
מלחמת העולם הראשונה שינתה את מפת היישובים והקהילות במרחב סלמאס. עקירת האוכלוסייה האשורית מהאקארי הביאה פליטים אל כפרים במישור סלמאס, ובהם אולה, ח׳וסרוּוה, גולוזאן, פטאוור והפתוואן. בתקופה זו הפך המרחב לזירת מאבק בין כוחות עות׳מאניים, רוסיים, איראניים, כורדיים ואשוריים, והקהילות המקומיות נפגעו מן האלימות והנדודים.
אולה ביומנו של סיניור
אולה נזכרת ביומנו של סיניור דמירל בשני הקשרים שונים. במקטע 01.04 – „האשורים ומלחמת האחים הכורדית”, היא נמנית עם הכפרים שאליהם הגיעו אשורים לאחר עקירתם מהאקארי בשנת 1915, לצד ח׳וסרוּוה, גולוזאן, פטאוור והפתוואן. המקטע מתאר את התרכזות העקורים בכפרים אלה ואת המציאות האלימה שנוצרה במרחב בעקבות המאבקים בין המנהיגים הכורדים ועליית כוחו של סימקו. במקטע 03.01 – „החזרה לקוהנה שאהיר”, אולה מופיעה שוב בהקשר אישי: אחיו של סיניור, שבן, הציל שני שבויים אג׳אמים מידי שוביהם, ולאחר ששחרר אותם ליווה אותם עד שהגיעו בשלום לאולה. שני האזכורים מציבים את אולה בתוך רשת הכפרים שבה נעו יהודים, אשורים, כורדים וארמנים בתקופה הסוערת שלאחר מלחמת העולם הראשונה, ומעניקים לכפר מקום מוחשי בזיכרונו האישי של סיניור.
הזיהוי המודרני
הזיהוי המדויק של אולה ההיסטורית עם יישוב בן־זמננו דורש זהירות. קיימים איותים שונים לשם, ובמקורות מודרניים מופיע גם השם Owlaq/اولق באזור סלמאס. בשלב זה נכון להציג את הקשר כזיהוי מחקרי שעדיין טעון אימות, ולא כעובדה סופית.
מקורות
- יומנו של סיניור דמירל, פרק ראשון – סלמאס, מקטע 01.04 – „האשורים ומלחמת האחים הכורדית”.
- יומנו של סיניור דמירל, פרק שלישי – נדודים, מקטע 03.01 – „החזרה לקוהנה שאהיר”.
- Charles Burney, “Haftavān Tepe”, Encyclopaedia Iranica.
- Chaldean Catholic Eparchy of Salmas – רשימות הקהילות הכלדאיות באזור סלמאס בשנת 1913.
הערת מחקר
האיות והזיהוי המודרני של אולה עדיין טעונים אימות באמצעות מפות ומקורות גאוגרפיים בני התקופה. יש להבחין בין אולה כפי שהיא מופיעה בעדותו של סיניור לבין הזיהוי המודרני של שם המקום.